דוח חדש: אחד מכל ארבעה ישראלים בני 18 עד 34 מתמודד עם שימוש בעייתי בחומרים ממכרים
סקר של המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש מצביע על קשר הדוק בין פוסט-טראומה להתמכרות, ועל שיעורים גבוהים במיוחד בקרב בני 26 עד 34. לצד זאת נרשמה לראשונה ירידה קלה בנתונים.
רבע מהישראלים בגילי 18 עד 34 מתמודדים עם שימוש בעייתי בחומרים ממכרים או מציגים התנהגויות ממכרות, כך עולה מדוח חדש של המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש (ICA). הסקר נערך השנה בקרב 930 צעירים וצעירות, על בסיס דיווח עצמי בשאלונים מתוקפים.
הנתונים המרכזיים
- אלכוהול: 13% דיווחו על שימוש בעייתי.
- רשתות חברתיות: 11.7%.
- קנאביס: 9%.
- הימורים: 8.6% דיווחו על דפוסים בעייתיים.
מנכ"לית המרכז, ענבל דור קרבל, מסבירה כי שימוש בעייתי מתחיל כשהאדם מבין שהשימוש פוגע בתפקוד, בבריאות, במערכות היחסים או באיכות החיים, גם אם עדיין אין התמכרות מלאה. בקצה הרצף, לדבריה, נמצאת ההתמכרות, "מצב שבו השימוש כבר מנהל אותך".
דווקא הגילים המבוגרים יותר
אחד הממצאים הבולטים נוגע לבני 26 עד 34, שהציגו בחלק מהמדדים שיעורים גבוהים יותר מבני 18 עד 25. בקנאביס עומד השיעור אצלם על 12% לעומת 5.3%, ובאלכוהול על 14% לעומת 12%. פרופ' שאולי לב-רן, מייסד המרכז ומנהלו האקדמי, מציין כי רבים בקבוצה זו חוו בשנים האחרונות מילואים ממושכים, חוסר ודאות ושיבוש של תוכניות החיים, וכי מציאות זו עשויה להסביר את הפערים.
הקשר לפוסט-טראומה
בקרב צעירים עם תסמיני פוסט-טראומה משמעותיים, 49% דיווחו על שימוש בעייתי, לעומת 20.8% בקרב מי שאין להם תסמינים כאלה. שיעור ההימורים הבעייתיים בקבוצה זו גבוה פי תשעה, והשימוש הבעייתי באלכוהול ובמשככי כאבים אופיואידיים גבוה פי 5.6.
עם זאת, לראשונה נרשמה ירידה קלה בשיעור השימוש הבעייתי, מ-28.5% ב-2025 ל-25.4% ב-2026. שיעור הצעירים עם תסמיני פוסט-טראומה ירד בחדות, מ-32% ל-16.7%. לדברי דור קרבל, מאז "איראן 2" נמצאים בתקופה של רגיעה יחסית שמאפשרת לאנשים להתאושש. במרכז פיתחו פרוטוקול שאלות לרופאי משפחה לזיהוי מוקדם של סימני אזהרה, ומנסים להטמיע אותו בקופות החולים.
מהנובה לבית מאזן
אחד הצעירים שמאחורי הנתונים הוא דורון מזרחי, 28, ששרד את הטבח במסיבת הנובה, חילץ פצועים ממיגונית ועוד באותו ערב התייצב למילואים בסיירת גבעתי. מאז צבר יותר מ-350 ימי מילואים, ובמקביל העמיק את השימוש באלכוהול ובסמים. "הסמים שלי היו המלחמה", הוא מתאר, ומספר כי ברגעי השקט לא הצליח להכיל את הרגיעה. השימוש חלחל לעבודתו החינוכית עם בני נוער, לנהיגה ולזמן המשפחתי.
נקודת המפנה הגיעה כשהבין שהוא מסכן את החיים שניצלו בנובה. הוא פנה לעמותת קהילת שבט הנובה, השתתף בריטריטים ובתוכניות שיקום, והצטרף למפגשי מכורים אנונימיים. כיום הוא נקי מסמים ומאלכוהול יותר משנתיים ומשמש מדריך שיקומי בבית מאזן. המסר שלו: "זה קשה, זה מפחיד, זה לא קל, אבל זה אפשרי".
מקור הידיעה: ynet בריאות
